החלטה בתיק ת"א 40024-01-12

בפניי בקשה לחיוב התובעת בערובה.

לאחר קבלת התגובה והתשובה לתגובה  , ניתנת החלטתי זו.

הנתבע טוען, כי התובעת הגישה תביעה שהתיישנה, בטענות מופרכות חסרות ביסוס, ובמסגרתה עותרת לבטל הלוואה שניתנה בשנת 2004, ואשר התובעת לא פרעה אותה.

הנתבע טען, כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי ככל והתובענה תידחה תוכל לשאת בהוצאות שיגרמו לנתבע בגין הגשת התביעה.

הנתבע טוען, כי בנסיבות אלה ובהתאם להלכה הפסוקה יש להורות על הפקדת ערובה.

התובעת טוענת, כי היא חברה סולבנטית, וצירפה אישור רו"ח בדבר חוסנה הכלכלי.

עוד טוענת התובעת כי סיכויי התביעה גבוהים הואיל והנתבע, שהינו בנק, שכנע אותה להצטרף כמשקיעה בחברה, במטרה אחת והיא להקטין את חשיפתו, תוך שהוא מונע ממנה עובדות, ומציג מצגי שווא.

לחילופין, עותרת התובעת לקבוע כי בעלי מניותיה ישמשו כערבים לכל הוצאה ככל ותידרש.

דיון:

המסגרת הנורמטיבית לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע קבועה בסעיף 353א חוק החברות, תשנ"ט-1999, הקובע :

"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

על הרציונל בהוספת ס' 353א' לחוק החברות לאחר תיקונו בשנת תשס"ה-2005 והחלופות המצויות במסגרת ס' 353א' לסתירת החזקה שהייתה קיימת לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, עמד כב' ביהמ"ש העליון  ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מורדכי (מוטי זיסר) (מאגר משפטי נבו):

סעיף זה הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005. הוראה דומה אמנם הייתה קיימת בסעיף 232 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, אך זו בוטלה עם חקיקתו של חוק החברות בשנת 1999. בהצעת החוק לתיקונו של חוק החברות ניתן למצוא התייחסות להוספתו של סעיף 353א לחוק. בין היתר נאמר שם, כי "מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 ל פקודת החברות כדי להבהיר כי לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע" (ראו, הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638). נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א ל חוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. אין חולק, כי במקרה דנא לא הוכיחה זאת המבקשת. אף המבקשת בדבריה מאשרת כי ייתכן שלא יהיה ביכולתה לשלם את הוצאותיהם של המשיבים, אם התביעה נגדם תידחה. זאת ועוד, לא הוכח כי קיימים בידי המבקשת נכסים, מלבד נכס מקרקעין לגביו קיים כינוס נכסים. על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990)). במקרה דנא, דעתי הינה כי צדק בית המשפט המחוזי משהחליט כי המבקשת לא הוכיחה נסיבות המצדיקות סתירתה של החזקה. סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים ברמה המחייבת את המסקנה כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את החזקה.

מכאן כי  על מנת לדחות את הבקשה לחיוב התובעת בערובה על התובעת הנטל להוכיח כי יהא בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה כשבמסגרת שיקוליו ישקול אף את סיכויי ההליך.

בענייננו לא הוכח בפניי כי החברה אכן סולבנטית וכי יהא בידה לשלם את הוצאות הנתבע במידה ויזכה בדין.

התובעת הגישה דו"ח רו"ח של החברה משנת 1995 מר מיכאל פריד(להלן:"מר פריד")  במסגרתו אישר מר פריד  את נכסי החברה וביניהם שיעור החזקת המניות של החברה, המחזור העצמי והונה העצמי.

לא ניתן להסתמך על ראיה זו שעה שאין מדובר בתצהיר של רו"ח או חוות דעת מסודרת אשר מעידה על מצבה הכלכלי של החברה מה גם כי לא צורפו מסמכים, בין אם מאזנים של החברה, דו"חות מס, מסמכי בנק אשר יש בהם כדי להעיד על מצבה הכלכלי של התובעת ועל אמיתות דבריו של רו"ח מר פריד, בעיקר שעה שמדובר ברו"ח של התובעת עצמה.

בבחינת החלופה השנייה שבס' 353א' התובע לא הוכיח בפניי כי המקרה דנא נכנס בגדר המקרים בהם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה החברה בערובה. ולהיפך, סבורני כי עיון בכתב הטענות, במסמכים שהוגשו במסגרת התביעה בבקשה דנא בתגובה לה ובתשובה לתגובה, מקרה זה אינו נכנס בגדר המקרים אשר אינם מצדיקים את חיוב החברה בערובה ואף מקרה זה נכנס בגדר המקרים אשר ראוי בהם לבחון את סיכויי ההליך לאור סיכויה של התביעה דנא (לעניין שיקול סיכויי ההליך בבחינת השיקולים שבחלופה השנייה שבס' 353א' ראה רעא 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ(מאגר משפטי נבו)).

התובענה הוגשה לביטול הלוואה שניתנה על ידי הנתבע בשנת 2004, ועל פניו העילה התיישנה. עוד יש לזכור, כי לכאורה מתוך כתב התביעה, מועלות טענות המייחסות לנתבע, הבנק, הצגת מצגי שווא, כאשר אין מסמכים שיכולים לתמוך בטענות אלה.